מאת:ליאור אורלב הקבליר קינג צ'ארלס ספנייל או בקיצור הקבליר, למרות השתייכותו למשפחת
הספניילים הוא שייך לקבוצה 9 ולא בכדי.
הקבליר הנו כלב עליז שסימן ההיכר שלו הוא זנבו המתנפנף ללא הפסק בעליזות, זהו כלב נטול אגרסיה לחלוטין והוא מיועד לחיות לצד האדם בביתו. הקבליר הנו כלב המשפחה המושלם. הוא יאהב את הילדים ואת חבריהם הוא ישמח ויחייך אליכם בבואכם הביתה. הוא לא ינבח ויעיר את תינוקך שנרדם סוף סוף בגלל ששמע מישהו עולה במדרגות או ינהם על האורחים. הקבליר הוא כלב עדין ורגיש.
הוא אינו עקשן ומסתגל בקלות לשינויים. הקבליר אינו זקוק להוצאת מרץ או לריצה כל יום יחד עם זאת הוא ישמח אם תרגילו אותו לצאת לריצה כזו או הליכה או... כל פעילות כולל רביצה אל מול הטלוויזיה. בריאותו מעולה ומבנה גופו החסון מאפשר לו פעילות מגוונת . הקבליר אינו כלב עבודה, הוא לא יכנס את העדר או ישמור על ביתך מפני גנבים. גופו שרירי ועצמותיו בינוניות גבו אמור להיות ישר וחזק וראשו צריך להינשא בגאון על צוואר מקושת קלות. הבעת פניו ממיסה ועיניו השחורות והעגולות רחוקות האחת מהשנייה. מסביב לעיניו ובצידי פיו יהיו כריות בשרניות שישוו לו מראה חייכני וסימפטי. תפקידו היחידי של גזע מקסים זה להיות לו לאדם וצאצאיו חבר ובן לוויה ,לשמחו ולהפיג את בדידותו.
קצת ההיסטוריה: הקבליר קינג צ'ארלס ספנייל של היום הוא צאצא ישיר של כלב שעשועים ממשפחת הספנייל , כלב זה ששמו הוא טוי ספנייל מופיע בציורים רבים מהמאות ה-16 ועד ה-18. כלבי שעשועים ממשפחת הספניילים היו נפוצים ככלבי החיק של גבירות חצרות המלוכה בימי שלטונו של המלך טודור באנגליה. במאה זו דבק בכלבים אלו הכינוי המלכותי "הספניילים של המלך צ'ארלס" שניתן להם על ידי אנשי החצר. ההיסטוריה לימדה אותנו שהמלך צ'ארלס ה-2 נראה לעיתים רחוקות ללא שניים, שלושה כלבלבים צמודים לרגליו.
הזמן חלף לו ותור הזהב של הממלכה ההולנדית הפציע באירופה .בחצר המלך ויליאם ה-3 האופנה התחלפה ועתה הכלב שהיה חביב על הגבירות היה "הפאג" הייתה זו תקופה קשה עבור הקינג צ'ארלס ורק במאות ה-18 וה-19 הוא נראה שוב. בתקופה זו התפרסם הקינג צ'ארלס בצבע חום לבן שגודל בארמון בלנאם על ידי הדוכס ממארלבורו והיה נודע בשל האיכויות הספורטיביות בנוסף להיותו חביב הגבירות.
באותן שנים לא התקיימו תערוכות כלבים והגזע לא היה מוכר רשמית על ידי גוף כלשהוא (פשוט לא היה ) לכן טיפוסיות וגודל היו מגוונים מאוד. עם ניידות מוגבלת ברידינג היה עניין של קצת מקריות.
בימי שלטונה של המלכה ויקטוריה ,מגדלים החלו לערוך תערוכות ואוהבי הגזע החלו להרביע ברצינות רבה יותר תוך התכוונות ביצירת טיפוסיות רצויה. בעזרת התכוונות זו יצרו המגדלים מראה חדש לקינג צ'ארלס; כלבים עם פנים קצרות יותר שבהדרגה התפתחו לפנים פחוסות המאפיינות את הקינג צ'ארלס ספנייל המודרני (עדיין לא הקבליר). בתקופה זו היו מגדלים בעלי יכולת מדהימה שהרביעו כלבים באיכות הגבוה ביותר. כלבים בעלי פנים פחוסות, גולגולת כיפתית גבוהה ובעלי אוזניים ארוכות ומנוצות הממוקמות נמוך. טיפוסיות זו עדיין פופולרית בגזע אהוב זה. הגזע הפך להיות מוכר בעוד שהטוי ספנייל העתיק נעלם לחלוטין.
אז הגיע מר רוזוול אלדריג' לאנגליה מאמריקה.
מר אלדריג' היה מעריץ נלהב של הטוי ספנייל ולכן היה מופתע לרעה כשגילה שלא נשאר מהספנייל הקטן בעל החוטם המאורך אף פרט.
מר אלדריג' שהיה כנראה איש נמרץ הציע מיד פרס של 25 לירות שטרלינג ב-Crufts למגדל ,שתוך 3 שנים (מאוחר יותר המועד הוארך ל-5 שנים) אשר יזכה ב-Crufts בתואר הזכר הטוב ביותר והנקבה הטובה ביותר לכלבים שיהיו הדומים ביותר לאותם כלבים עתיקים המופיעים בציורים מתקופת המלך צ'ארלס ה-2. מר אלדריג' חיפש כלבים בעלי פנים מאורכות, ללא סטופ; גולגולת שטוחה, שאינה נוטה להיות כיפתית בעלת כתם במרכז הגולגולת.
מגדלי הקינג צ'ארלס (הצ'ארלי בסלנג) לא התייחסו ברצינות להרפתקה הזו. במשך שנים הם עמלו כדי להתרחק מחרטום מאורך ולכן הרעיון של אלדריג' לא היה ממש פופולרי בין המגדלים. ככל שהזמן חלף וסכום העתק של הפרס הלך והתקרב נותרו מגדלים ספורים שהמשיכו בניסוי הגידולי הזה . המגדלת הרצינית ביותר הייתה הגברת יואיט פיט. בתום חמש השנים מעט מדי הושג והמועדון הגיע להחלטה שאין מספיק פרטים והטיפוסיות הרצויה לא מתקיימת ולמעשה לא היו הישגים מספקים בכדי להכריז על הכרה בגזע חדש. אך עבודת המגדלים נמשכה.
ב-1928 נוסד מועדון גזע חדש והשם "קבליר קינג צ'ארלס ספנייל" נבחר בעבורו. בפגישה הראשונה של המועדון שהתקיימה ביום השני של תערוכת הכלבים השנתית ה- Crufts ביום זה תקן הגזע נקבע וכך הוא עדיין כיום ללא שינוי. הכלב שמאפייניו שימשו כדי לכתוב את התקן היה Ann's Son שבבעלותה של הגברת מוסטין ווקר. חברי המועדון הביאו רפרודוקציות של ציורים מהמאות ה- 16 ,ה- 17 וה-18 שהיו יכולים להשיג.
הוסכם על ידי חברי המועדון החדש כי יש להגן על הגזע הצעיר מפני שינויים אופנתיים באופי ובמראה ומפני תספורות של הפרווה. הכל על מנת לשמור על המראה והאופי הטיפוסי לגזע זה.
במשך השנים הבאות הגזע התקדם באיטיות רבה וה-KC נמנע עדיין מלהכיר בגזע כך שהמגדלים לא יכלו להשיג מועמדויות-לאליפות (ה-CC) ומעט מאוד אנשים גידלו את הגזע משום שלא יכלו להשיג מחיר טוב עבור הגורים שלהם. יחד עם זאת חלוצי הגידול ניצלו קשרים אישיים ונהגו "להתגנב" בתערוכות ולהשתתף בכיתה הפתוחה למרות שלא הייתה הכרה בגזע , על מנת לחשוף את הקבליר לציבור הכלבני והציבור הרחבאט אט החלה הפופולריות של הגזע לעלות אצל הציבור והציבור הבין שהגזע הנאה הזה הגיע כדי להישאר.
ב-1945 העניק ה- KC את ההכרה בגזע ואת האפשרות לזכות ב- CC(דומה ל- CAC אך קצת שונה) האלוף הראשון של אותה שנה היה זכר בבעלותה של הבת של גברת יואיט פיט בשם Ch. Daywell Roger
כלב זה היה אחד הכלבים המשפיעים ביותר על הגזע.
Ann's Son
בטעינה...